רקפת מצויה (cyclamen persicum)

הצמח נפוץ בצפון ובמרכז ישראל, בעיקר באזורי ההר, ונדיר יותר בדרום הארץ, באזור הר הנגב. מקום ידוע בו צומחות רקפות הוא "גבעת הרקפות" שברמות מנשה, בסמוך לקיבוץ גלעד; גבעה קטנה זו, המתכסה באלפי רקפות למשך כמה שבועות בלבד באביב, מושכת אליה המוני מטיילים.הרקפת היא מן הפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה והצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב. פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים.                                                                                                     הרקפת היא פרח מוגן ואסור לקטוף אותה.                                                                                      
לעתים קרובות היא צומחת בין סלעים, המסתירים אותה קמעה.
בספטמבר 2007 נבחרה הרקפת לפרח הלאומי של מדינת ישראל.
הרקפת היא מפרחי-הבר הפורחים במשך זמן הכי ממושך (וכך גדלים אולי סיכוייה להאבקה) – הן ברמת הפרח הבודד והן ברמת האוכלוסיה: פרח בודד של רקפת נותר פתוח כ-3 שבועות, והאוכלוסיה כולה פורחת חצי שנה ויותר. זה מגביר כמובן את ההנאה מיופיה של הרקפת בנוף, ומגביר גם את האפשרויות בפני תירבות הרקפת. ואכן הפכו רקפות מתורבתות לצמח-עציץ מקובל, והן פורחות זמן רב, פרחיהן גדולים וצבעיהם עשירים מאלה של פרחי הבר.

רקפת יוונית-גיאופיט רב שנתי בעל פקעת קטנה ומעט כדורית .הפרח נחשב נדיר ובארץ נצפה בהר מירון,גולן ובחרמון.
לרקפת היוונית עלים קטנים,מעוגלים ופחות משורטטים בהשוואה לרקפת המצויה הפרחים קטנים יותר ומועטים בעלי עמוד פריחה קצר.
פריחה בחודשים פברואר-אפריל בגוונים ורוד חזק עד אדמדם.