|
|
|
|
מרווה(Salvia - Sage )
 מרווה(Salvia - Sage ) סוג במשפחת השפתניים ובו כ-700 מינים, מהם 22 בארץ.
המרווה היא אחד מצמחי המרפא וצמחי התבלין העתיקים והנפוצים ביותר בארץ ישראל ובאזורי צמחייה ים תיכוניים.השם העברי הקדום של המרווה מופיע כבר בתלמוד. במינים אחדים מסתעפים לפעמים ענפי התפרחת בצורה שיש בה דמיון למנורת שבעת הקנים שהייתה בבית המקדש, ויש הסוברים כי שימשה השראה לצורת המנורה.
מינים נוספים:
- מרווה משולשת (Salvia Fruticosa Mill)
- מרווה ריחנית (Salvia Dominica)
- מרווה רפואית (Salvina Officinalis)
מרווה המשולשת היא בן-שיח, המגיע עד לגובה של מטר אחד. בדרך כלל היא מופיעה ליד החורש הים-תיכוני, או בתוכו ובמקומות המדוללים, שאליהם חודרות קרני השמש. ענפיה הם ארוכים, שעירים ועוטים עלים לבדיים. בחורף צבעם של העלים הוא ירוק בהיר, והם גדולים ומקבילים לפני הקרקע. על-פי-רוב שתיאונות, או שני עלעלים היוצאים מבסיסו של הצמח,מתלווים לכל עלה, ונדמה כאילו העלה בנוי משלושה עלים. מסיבה זו קוראים למין זה של המרווה 'מרוה משולשת'.
המרווה פורחת בחודשי מרס- יוני, וצבעם של פרחיה הוא סגול-ורוד. הם בנויים משתי שפות עליונה ותחתונה. ריחם המתוק של הפרחים וצבעם הסגלגל מושכים עליהם חרקים, ובעיקר את דבורת הדבש. באביב המרווה נחשבת לאחד מצמחי הדבש 'המבוקרים' ביותר.
שיחי המרווה הריחנית הם גדולים יותר משיחי המרווה המשולשת. גובהם מגיע ל- 40-100ס"מ ולעתים אף יותר. היקף השיחים מגיע אף הוא ליותר ממטר. מרווה זו גדלה בהצלחה באדמות גירניות, ונפוצה בגליל, בכרמל, בהרי יהודה, בגבעות השפלה, במדבר יהודה ובנחלי הנגב. גבעולי המרווה הריחניתהם מסועפים ומעוצים. עלי החורף שונים בצורתם ובגודלם מעליהקיץ, צבעם ירוק-אפרורי והם בעלי צורת משולש. אורכם מגיע ל-10 ס"מ, והם מכוסים במעטה צמרי צפוף. עלי הקיץ הם קטנים ואורכם מגיע עד ל4-ס"מ. הם צמריים יותר וגליים, וצבעם בהיר יותר מצבעם של עלי החורף. בחודשים פברואר-מאי, המרווה הריחנית מתכסה בפרחים לבנים ריחניים.
התכונה המשותפת לרוב מיני המרוות הגדלות בר בארץ היא ריחן המיוחד. יש מהן שריחן הוא עדין ומתוק, ויש אחרות שריחן חריף ומשכר. שפע הריחות שבמרוות גרם להן להוות צמחי בושם ותבלין מבוקשים ושימושיים בכל התקופות. יש גם כאלו, שבזכות ריחן המיוחד נעשו צמחים מקודשים שנקטפו רק בטקסים מיוחדים. מכל מקום, גם היום המרווה המשולשת מפורסמת ברפואה העממית בכל ארצות הים-התיכון. אצל הפלחים הערבים בארץ-ישראל היא תפסה לה מקום מכובד בין צמחי המרפא והתבלין. נוסף על השימוש במרווה המשולשת לצורכי רפואה, היא גם משמשת להפקת שמן אתרי, שייעודו העיקרי בבישום סבונים למיניהם. למרות שהיא הוכרזה כצמח מוגן עדיין ניתן לראותה נמכרת אגודות-אגודות בשוקי חברון, שכם, רמאללה וירושלים. המשך פתגם עממי, הנפוץ בין ערביי הארץ, אומר : "מי שיש לו מרווה תחת ידו מרחיק מחלה מביתו".
המרווה המשולשת טובה בעצם לכל חוליי הגוף : בצורת תה היא מרגיעה כאבי בטן ואף מונעת אותם, משככת את כאבי כיב הקיבה (אולקוס), מרפאת הצטננות, מרגיעה כאבים באזור הלב, משחררת גזים ומורידה את לחץ הדם, משככת רעידות בידיים, כאבים בחזה ומקילה על כאבי ראש ועל שיעול חזק.
קישור: geocities/wikipedia
הודעה לגולשים באתר
התוכן באתר זה קובץ ממגוון רחב של מקורות איכותיים וממספר גדול של אתרים מתחומים שונים וברובו אינו נכתב על ידנו אלא מצוטט כמו שהוא תוך מתן קרדיט ליוצריו על ידי הפניית הגולש. אם אהבתם את הכתבה אנו מזמינים אתכם לגלוש אל האתר המקורי ע"י לחיצה על הלינק בסוף הכתבה ,כמו כן, מוצג שמו של מחבר המאמר ליד הקישור לאתר המקור. אנא זיכרו כי איננו אחראים לעדכניותו של המידע או לתכנים פוגעניים לכאורה מהסיבות הנ"ל ,למרות שאנו משתדלים לפרסם רק מאמרים מאומתים ומדוייקים. כמו כן, הכניסה לאתר זה מהווה הצהרה כי אתם מוותרים בזאת על כל דרישה משפטית כעת ולאחר הגלישה באתר וכי קראתם את ההקדמה הנ"ל והבנתם אותה על כל המשתמע ממנה. יחד עם זאת, אם מצאתם כתבה המפורסמת כאן ואשר לדעתכם פוגעת בכם באיזו שהיא צורה אנא צרו קשר עמנו בהקדם.
|
|
הוסף תגובה